פליטים סורים בלבנון: בין ייאוש לתקווה אירית נכזבת
בצל המצוקה ההולכת וגוברת בלבנון, 62 פליטים סורים שחייהם הוקפאו מחכים כבר למעלה משלוש שנים להשלמת הבטחת אירלנד ליישבם מחדש. הבטחה זו, שניתנה למאות מהם בנובמבר 2022, הפכה לסיוט מתמשך עבור רבים.
ה"טאיסך" (ראש ממשלת אירלנד), מיכל מרטין, ביקר בלבנון לאחרונה. על אף שלא פגש באופן אישי את הפליטים הממתינים, הוא הצהיר כי הוא מודע למצבם הקשה והבטיח כי אירלנד "תעשה כל שביכולתה כדי להאיץ" את הליך יישובם מחדש.
לפני כשנתיים, משלחת אירית אישרה כ-375 פליטים סורים למעבר לאירלנד, תוך התחייבות שיעברו עד סוף 2023. ה"אייריש טיימס" דיווח בשנה שעברה כי רבים עצרו את חייהם והשעו תוכניותיהם בהמתנה למעבר, אך בפועל, רק ארבע משפחות יצאו עד אוקטובר 2024. בינתיים, הסכסוך המתמשך בין ישראל לחיזבאללה אילץ רבים מהם לעקור שוב ממקומם.
אחד המקרים הטראגיים מצביע על מותה של ילדה בת שלוש, שחיה עם הוריה במחנה פליטים. הוריה מאמינים שאילולא העיכוב ביישובם מחדש והגישה לטיפול רפואי הולם באירלנד, ייתכן שילדתם הייתה בחיים.
מתוך 62 הפליטים שעדיין ממתינים, 42 מיועדים להגיע במסגרת תוכנית חסות קהילתית, ו-20 במסגרת תוכנית יישוב מחדש רגילה. תוכניות אלו נועדו להעניק לאנשים פגיעים ביותר הזדמנות חדשה במקום בטוח.
ללא עתיד בסוריה, מודאגים בלבנון
על אף נפילת ממשל אסד בסוריה בשנה שעברה, המדינה נותרה שרויה בהריסות לאחר כמעט 14 שנות מלחמה. מאז, פרצו סבבי אלימות עדתית, והעתיד לוט בערפל. הפליטים הסורים ששוחחו עם "האייריש טיימס" מציינים כי בתיהם נהרסו ואין להם לאן לחזור.
בלבנון, הם חוששים מהסלמה בעימות עם ישראל, במיוחד לאחר שמועד פירוק חיזבאללה מנשקו יעבור. בעיניהם, הנסיעה לאירלנד היא הסיכוי היחיד שלהם לעתיד בטוח עבורם ועבור ילדיהם.
חית'אם סרור (43), בעלה ושלושת ילדיהם (בני 8 עד 17), נמנים עם המשפחות הממתינות. המשפחה עברה כבר שתי בדיקות רפואיות – שלב מקדים לנסיעה – אך מאז דבר לא קרה. "משפחתי ואני עדיין סובלים. אנחנו כל כך עייפים", סיפרה סרור. "החיים נעצרו לחלוטין עבורנו."
היא תיארה מצב של אפליה והטרדה מתמשכת כלפיהם כסורים. לדבריה, אנשים מהססים להציע לבעלה עבודות, אפילו בשכר נמוך, מתוך אמונה שהם עומדים לעזוב. "צברנו חובות, במיוחד שכר דירה, ועכשיו בעל הבית מאיים לפנות אותנו אם לא נשלם … אנחנו חוששים מגירוש בכפייה לסוריה, שאליה בלתי אפשרי לנו לחזור. מוות יהיה רחום יותר."
ילדיה אינם לומדים, שכן בתי הספר הלבנוניים דורשים אישורי מגורים, שאין להם. במשך שנתיים לא היו להם בגדים חדשים, ולעיתים קרובות הם ניזונים מארוחה אחת ביום בלבד. "הילדים שלי הגיעו לנקודה שבה הם לא יכולים לסבול עוד מילה אחת. הם מרגישים מאוכזבים, או כאילו הם חיים בשקר", אמרה סרור. "היינו כל כך אופטימיים, אבל תקוותנו נגוזו. אנחנו מרגישים שאנחנו תחת עינויים פסיכולוגיים איומים."
"מה שמטריד אותי, וגורם לי ולמשפחתי להרגיש לכודים במשחק ההמתנה הזה, הוא היעדר זמן ספציפי או מוגדר … מאז הפגישה עם המשלחת [האירית], הם נותנים לנו תאריכים פתוחים ובלתי מוגדרים. אנחנו עוברים אירועים איומים ונוראים, אבל אנחנו סובלים אותם כי יש לנו תקווה לגאולה ולעזיבה לאירלנד כדי לחיות שם בביטחון ובשקט."
הבטחות ועיכובים
בשיחה עם כתבים במחנה שמרוק, הצהיר מרטין כי ישתף פעולה עם השר הרלוונטי "כדי להבטיח שנוכל לנסות להאיץ זאת". הוא ציין כי קיימים "משתנים רבים". "במונחים של יישוב מחדש, תוכנית יישוב הפליטים שלנו הייתה ברובה, לאורך השנים, מוצלחת ויעילה, במיוחד במונחים של שילוב, ואני מודה שהיא הייתה אטית ביחס למשפחות האלה, אבל אנחנו בהחלט עושים כל שביכולתנו."
בשנת 2019, אירלנד התחייבה ליישב מחדש עד 2,900 פליטים בין השנים 2020 ל-2023, רובם סורים מירדן ומלבנון. עם זאת, רק 576 פליטים יושבו בפועל, מתוכם 486 הגיעו מלבנון, כך עולה מנתוני נציבות הפליטים של האו"ם (UNHCR).
דובר משרד המשפטים, הפנים וההגירה האירי מסר ל"אייריש טיימס" כי תוכנית הגנת הפליטים האירית (IRPP) "פועלת להבטיח את הגעתן של המשפחות שנותרו בהזדמנות המוקדמת ביותר", אך לא יכל למסור פרטים נוספים. הדובר הוסיף כי 189 פליטים נוספים, השוהים כרגע בטורקיה, בנגלדש ואתיופיה, מוגדרים אף הם כממתינים לנסיעה לאחר שאושרו ליישוב מחדש בשנים 2024-2025.
עבדול רחמן אל-סולימאן (26), הממתין לנסוע מלבנון לאירלנד עם אמו, אחותו ואחיו הצעיר, אמר כי הדבר יעניק להם "הזדמנות לחיות שוב". הם לומדים אנגלית, מתרגלים ומכירים את התרבות האירית, ו"אוהבים את המדינה הזו". אך "המצב [בלבנון] הפך בלתי נסבל עבורנו. אנחנו תקועים ולא יודעים מה לעשות", אמר. "ממשלת אירלנד צריכה לקבל עבורנו החלטה ברורה: האם מותר לנו לנסוע או לא? הם לא צריכים להשאיר אותנו ככה ללא תשובות או תקשורת … אנחנו רוצים תשובה ברורה: האם יש נסיעה, או שאנחנו מחפשים הזדמנות אחרת בעולם האומלל והמכוער הזה?"
זוג נוסף, הממתין עם שלושה ילדים בגיל העשרה, ביקש להישאר אנונימי אך תיאר אף הוא את המצב כ"בלתי נסבל מכל הצדדים".
תוכנית חסות קהילתית: קשיים וציפיות
תשע מהמשפחות הממתינות אמורות לנסוע במסגרת תוכנית חסות קהילתית, המנוהלת על ידי הצלב האדום האירי בשם ממשלת אירלנד. תוכנית זו מאפשרת לקבוצות של יחידים באירלנד לארח משפחות פליטים, לרבות גיוס מינימלי של 10,000 אירו כסיוע, ומציאת דיור בחוזה שכירות לשנתיים, טרם מתן עזרה בהשתלבות.
מתוך 15 משפחות שיועדו במקור לתוכנית זו, רק שלוש אכן הגיעו ללבנון. שתיים נוספות יושבו מחדש באמצעות התוכנית הממשלתית הרגילה, משפחה אחת פרשה מהתוכנית לחלוטין, ותשע נוספות עדיין ממתינות.
דוברת הצלב האדום האירי תיארה את המצב כ"מצב נואש". היא הוסיפה: "אנחנו עושים כל שביכולתנו להביא את המשפחות לכאן בהקדם האפשרי. אין לי תאריך ספציפי, אבל תשע המשפחות הנותרות אמורות להגיע לכאן בתחילת 2026." עם זאת, היא הדגישה, כי יותר משלוש שנים לאחר מיון ובחירת הפליטים, קבוצות הקבלה עדיין נמצאות בתהליכי התארגנות.
הדוברת ציינה כי הם מודעים היטב לדחיפות "ועובדים קשה כדי שזה יקרה … חסות קהילתית מסתמכת על רשת של אנשים שמתאחדים ועל זמינות דיור. בסביבה של היום זה יכול לקחת זמן להתאים … עם זאת, התקדמות רבה נעשתה בחודשים האחרונים."
עבור המשפחות הממתינות בלבנון, תשובות אלו רחוקות מלהיות מרגיעות. "אם אין מי שיספונסר אותנו, מה יקרה לנו?" שאלה סרור. "אם ממשלת אירלנד הנכבדה יכלה לשכן אותנו במלון, היינו מקבלים כל אפשרות זמינה ולא הייתה לנו התנגדות. אמרתי לך, אנחנו אפילו מוכנים להישאר בחדר [יחיד] אם בטיחות ילדינו מובטחת … אנחנו רוצים לברוח מהגיהינום שבו אנחנו נמצאים."
מקור: The Irish Times
