ארצות הברית מנסה לעדכן את מאזן הכוחות הימי במזרח התיכון ובאוקיינוס השקט, עם כניסתה לשירות של המשחתת החדשה USS Jack H. Lucas. מדובר בדגם הראשון מהדור השלישי של סדרת ה-"ארלי ברק" הוותיקה, שנועד לתת מענה לאיומים המשתנים מצד מעצמות אזוריות וגלובליות המפתחות טכנולוגיות טילים מתקדמות.
השינוי המרכזי בכלי השיט הזה אינו טמון בגוף הספינה, אלא ב"עיניים" שלה. המשחתת מצוידת במערכת המכ"ם החדשה AN/SPY-6(V)1, המהווה קפיצת דרגה טכנולוגית משמעותית לעומת המערכות הקודמות. השיפורים המרכזיים כוללים:
- זיהוי איומים מורכבים: המערכת תוכננה במיוחד כדי לאתר ולעקוב אחר טילים היפרסוניים, טילי שיוט וטילים בליסטיים בדיוק גבוה יותר.
- שיפור בטווח הגילוי: היכולת לזהות מטרות קטנות ומהירות ממרחקים גדולים בהרבה מאפשרת מרחב תמרון רחב יותר לכוחות הימיים.
- אוטומציה מתקדמת: גורמים בצי האמריקאי משווים את המעבר למערכת החדשה כמעבר מטלפונים של דורות קודמים לסמארטפונים מודרניים, הודות לשימוש נרחב בבינה מלאכותית ואוטומציה.
הדגש על יכולות ההגנה הללו אינו מקרי. בוושינגטון עוקבים בדאגה אחר ההתפתחות המואצת בייצור טילים מדויקים במדינות כמו איראן וצפון קוריאה. החשש הוא כי במקרה של עימות, ארסנל הטילים של מדינות אלו יוכל לאתגר את הצי האמריקאי בשיטות לחימה לא סימטריות, מה שהופך את היכולת ליירוט מוקדם לקריטית במיוחד.
למרות השדרוג המשמעותי, מומחי צבא מעלים שאלות בנוגע ליכולתה של המשחתת החדשה להתמודד מול ענקיות ימיות אחרות. במוקד ההשוואה עומדת סין, שהכניסה לשירות את המשחתות מסוג Type 055. פרשנים מצביעים על מספר פערים מדאיגים עבור האמריקאים:
- יכולות התקפיות: בעוד שהמשחתת האמריקאית מתמקדת בהגנה, הדגמים הסיניים כבר מצוידים בטילים בליסטיים נגד ספינות המעניקים להם יתרון התקפי בטווחים ארוכים.
- תכנון חמקני: המשחתות מסדרת "ארלי ברק" מבוססות על תכנון מתקופת המלחמה הקרה, ולכן הן נעדרות חלק ממאפייני החמקנות המודרניים הקיימים אצל המתחרות שלהן ממזרח.
נראה כי ארצות הברית נמצאת במרוץ נגד הזמן. התוכנית לבניית דור המשחתות הבא, ה-DDG(X), צפויה להבשיל רק בעשור הבא. עד אז, הצי האמריקאי נאלץ להסתמך על שדרוג מערכות פנימיות בדגמים הקיימים כדי להמשיך ולהבטיח את עליונותו הימית אל מול האיומים הגוברים במים הטריטוריאליים הרחוקים.
