במערכת הביטחון בטהראן לא נחים, והדיווחים האחרונים מצביעים על האצה משמעותית בניסיונות השיקום של מערך הטילים וההגנה האווירית האיראנית. על פי מקורות מקומיים באיראן, הרפובליקה האסלאמית פועלת במרץ כדי לעבות את יכולותיה ההתקפיות, מתוך הבנה כי העימות הישיר מול ישראל עשוי להסלים לשלבים חדשים ומורכבים יותר.
האסטרטגיה האיראנית הנוכחית מתמקדת במספר צירים מרכזיים:
- הצפת מערכות ההגנה: בטהראן מדברים על שאיפה ליכולת שיגור מאסיבית של כ-2,000 טילים במקביל. המטרה היא לייצר עומס בלתי אפשרי על מערכות היירוט הטכנולוגיות, ובכך לנסות ולחדור את מעטפת ההגנה האווירית.
- שיקום השלוחות האזוריות: במקביל לחיזוק היכולות בתוך המדינה, איראן ממשיכה במאמצי הברחה אינטנסיביים. משלוחי נשק מתקדם זורמים לעבר לבנון, תימן, סוריה ועיראק, בניסיון להעמיד מחדש על הרגליים את כוחן של המיליציות המקומיות לאחר הסבבים האחרונים.
- חדירה ליהודה ושומרון: נראה כי המאמץ האיראני להחדיר אמצעי לחימה לגדה המערבית תפס תאוצה, כחלק מהרצון לייצר מוקדי חיכוך נוספים שיסיטו את הקשב ואת המשאבים הצבאיים ממוקדי העימות העיקריים.
למרות ההצהרות הלוחמניות והמספרים הגבוהים שנזרקים לחלל האוויר מצד גורמים איראניים, מומחים בינלאומיים המנתחים את המזרח התיכון מטילים ספק ביכולת הביצוע הממשית. אנדרו קורבן, חוקר מ"מידל איסט פורום", מציין כי קיים פער ניכר בין הרטוריקה למציאות בשטח. לטענתו, המעבר של איראן לפעילות במתקנים תת-קרקעיים עמוקים מעיד דווקא על מגננה וחשש, ולא על עוצמה מתפרצת.
מניתוח היכולות הטכניות עולה כי המערך האיראני עדיין נסמך במידה רבה על דלק נוזלי. עובדה זו מהווה נקודת תורפה משמעותית, שכן תהליך הכנת הטילים לשימוש הוא איטי ומסורבל, מה שמותיר חלון זמן ארוך לאיתור ותקיפה מוקדמת. עד היום, איראן לא הצליחה להוכיח יכולת שיגור של יותר מ-200 טילים במטח בודד, מצב הרחוק מאוד מהחזון של אלפי טילים בו-זמנית.
מנגד, במערכת הביטחון הישראלית עוקבים בדאגה אחר ההתפתחויות. אמיר ברעם, מנכ"ל משרד הביטחון, הדגיש לאחרונה כי היכולות האיראניות בתחום ההגנה האווירית והטילים הבליסטיים נמצאות במגמת עלייה מתמדת. לדבריו, השילוב בין אידאולוגיה קיצונית להתקדמות טכנולוגית מחייב היערכות לתרחישים קיצוניים. בתגובה לאיומים, ישראל האיצה את פריסת מערכת ה-"קרן ברזל" מבוססת הלייזר, שכבר הוכיחה יכולות יירוט מרשימות של כטב"מים בעלות נמוכה במיוחד, כמענה משלים למערכות יקרות יותר כמו כיפת ברזל.
נכון לעכשיו, נראה כי האזור נמצא במרוץ חימוש טכנולוגי: בעוד איראן מנסה לשקם את כוח ההרתעה שלה דרך כמות ושימוש בשלוחות, הצד השני מתמקד בשיפור טכנולוגיות היירוט וההגנה האווירית כדי לנטרל את האיום עוד לפני שיגיע ליעדו.
